top of page

נעמה יוגב

יוצרת, קופירייטרית, ציפור הנפץ, כותבת, נכתבת, מסתכלת על חצי הכוס, נסיכה בין החוחים 

ופצע שאינו מגליד.

היחידה שתמיד תתן מילה טובה גם כשאתם ממש גרועים. ואתם גרועים.

פינג'ן 
רָצִיתִי לְהַגִּיד אוֹהֶבֶת
לָאִישׁ שֶׁאָהַב קָפֶה שָׁחֹר
אָז קָנִיתִי פִינְגָ'ן וּבְטוּשׁ לֹא מָחִיק כָּתַבְתִּי:
אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְבַשֵּׁל קָפֶה,
אֲבָל בִּשְׁבִילְךָ אֶלְמַד.
בִּשְׁבִילְךָ אֲבַשֵּׁל גַּם בֶּן אָדָם.

למה לא ארזתי סכין

הַלַּיְלָה הוּא סְפּוֹנְטָנִי
אֲבָל אֲנִי כְּבָר אָרַזְתִּי תִּיק בַּצָּהֳרַיִם
עִם כְּפָפוֹת, יָתֵד, תַּפּוּחַ יָרֹק, שִׂיחוֹן גֶּרְמָנִי־עִבְרִי וּמַגְּבוֹנִים.
אֶת הַתִּיק הֶחְבֵּאתִי בַּקְּפָלִים שֶׁל אֹזֶן שְׂמֹאל 
וּמִלֵּאתִי אוֹתָהּ בְּמַיִם כְּשֶׁהִתְקַלַּחְתִּי, 
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה כְּבֵדָה עַל הַכָּרִית.

 

הַלַּיְלָה הוּא סְפּוֹנְטָנִי
וַאֲנִי בְּבֶגֶד יָם צָהֹב 
מִסְתַּכֶּלֶת לְמַטָּה
לֹא גִּלַּחְתִּי 
מְרִימָה אֶת הָרֹאשׁ
עַרְפָּד
מְרִימָה אֶת הַיָּד
מְנַסָּה לִמְצֹא יָתֵד, אֹזֶן, תִּיק.

 

מְחַפֶּשֶׂת יָתֵד
יוֹצֵא תַּפּוּחַ
מְחַפֶּשֶׂת יָתֵד
יוֹצֵא אַכְטוּנְג אַכְטוּנְג אַכְטוּנְג
מְחַפֶּשֶׂת יָתֵד
יוֹצֵא מוֹצֵץ 
אַכְטוּנְג אַכְטוּנְג לֹא שֶׁלִּי
מְרִימָה אֶת הַיָּד
מוֹצֵץ מוּל עַרְפָּד
אֲנִי בְּבֶגֶד יָם צָהֹב
וְלֹא גִּלַּחְתִּי.

מוות זה תיק

סבתא מתה כבר תשע שנים
ונראה לי שכבר אפשר לשאול
למה אי אפשר להניח על הקבר תיקים?

סה״כ שני תיקים, אחד ללפטופ ואחד רגיל
ולא, אני לא אניח אותם על החול עם כל הנמלים!
הניחו לי להניח
כי אתם אשמים
בעצמכם אמרתם
לא להשאיר באוטו כי פה גונבים.

אבל הם לא מניחים לי
כי "לא נעים"
והמילים יוצאות כמו הספד באיחור של יותר מדי שנים:

 

הורים, אחים, דודים, בני דודים, קקטוס מיותר ששמתם על הקבר וזוחלים יקרים: 
סבתא הייתה אישה של תיקים.
היה את תיק השואה המכובד
אותו כולנו מכירים,
אבל היו גם אחרים
מעוצבים, יפים וקלילים.
תיקים של משחקי קלפים,
סרטים וחגים.
תיקים של החיים.
אני מכירה אותם היטב
לקחתי לעצמי את הטובים
בתיק וינטג' מעור אמיתי מצאתי חמישים שקלים.

bottom of page